פסק-דין בתיק ת"א 4351-08

1.         העובדות הצריכות לעניין:

 התובעת הינה חברה שהתאגדה בחודש פברואר 2006. התובעת רכשה את פעילותה של שמיר תעשיות מזון בע"מ (להלן - החברה בפירוק) מידי כונס נכסים. התובעת עוסקת  בייצור סלטים מוכנים (להלן - המוצרים). הנתבעים עסקו בשיווק המוצרים.

הנתבע 1 שיווק תחילה את המוצרים עבור החברה בפירוק, וזאת במסגרת קו חלוקה באזור ירושלים (להלן - קו חלוקה ירושלים). עת הפסיקה החברה בפירוק את פעילותה והתובעת נכנסה תחתיה, כאמור לעיל, החל הנתבע 1 - החל מחודש פברואר 2006 - לשווק את מוצריה של התובעת בקו חלוקה ירושלים, זאת באמצעות הנתבעת 2. הנתבע 1 הוא מנהלה של הנתבעת 2, מחזיק במניותיה וערב באופן אישי לחובותיה, זאת ע"פ כתב ערבות שמסר לתובעת (נספח  א' לתצהירי העדות מטעם התובעת). במסגרת קו חלוקה ירושלים היו הנתבעים רוכשים את המוצרים, ומוכרים אותם ללקוחותיהם.

בהמשך לכך, במהלך שנת 2008, הוקם קו חלוקה נוסף, הוא קו חלוקה באזור קיבוצי הדרום (להלן - קו חלוקה דרום) במסגרתו שיווקו הנתבעים את המוצרים. התנהלות קו חלוקה דרום היתה כזו, שהנתבעים היו זכאים לעמלות הפצה, ושימשו כסוכנים בלבד,  זאת להבדיל מקו חלוקה ירושלים.

בחודש מרץ 2008 נפגע הנתבע 1 בתאונת דרכים ונמנע ממנו המשך העבודה בקוי החלוקה. באותה העת עמד חובה של הנתבעת 2 לתובעת על הסך של 97,297.84 ש"ח, זאת ע"פ כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, שצורפה כנספח ב לתצהירי העדות מטעם התובעת (להלן - הכרטסת), אשר האמור בה אושר ע"י הנתבע 1, כפי שיפורט בהמשך.

הואיל ונבצר מהנתבע להמשיך ולהפעיל את קווי החלוקה, סוכם בין הצדדים כי עד שיחלים הנתבע 1 מפציעתו, התובעת תדאג להפעלת את קוי החלוקה, זאת על מנת לשמרם. לצורך כך ומתוך אינטרס הדדי, השאיל הנתבע 1 לתובעת את המשאית אשר בבעלות הנתבעת 2 (להלן - המשאית). בשלב מסוים, לאחר שהנתבע 1 קם ממיטת חוליו וביקש להמשיך להפעיל את קווי החלוקה, נמסר לו ע"י מנכ"ל התובעת, מר עמי גיא (להלן - מר גיא), כי הדבר בלתי אפשרי, שכן הקווים הועברו זה מכבר להפעלתם של קבלנים אחרים. כמו כן, בקשתו להשיב אליו את המשאית הושבה ריקם, זאת מחמת זכות העכבון העומדת לתובעת עד לפירעון מלוא חוב הנתבעים כלפיה.

2.         התביעה העיקרית

במסגרת התביעה העיקרית עותרת התובעת לשני סעדים, ואלו הם:

1.         סעד לתשלום חוב, בגין אספקת מוצרים שסיפקה לנתבעים ואשר טרם נפרע.

2.         סעד למינוי ב"כ התובעת ככונס נכסים לשם מכירת המשאית ופרעון החוב מהתמורה שתתקבל בגינה.

3.         התביעה שכנגד 

הנתבעים מנגד הגישו תביעה לתשלום פיצויים בגין נטילת קווי החלוקה על ידי התובעת וכן תשלום בגין השימוש שעשתה התובעת במשאית. 

השאלות העיקריות, השנויות במחלוקת בין הצדדים, והנוגעות לתביעה שכנגד, הן אלו:

האם זכאים הנתבעים לפיצוי כלשהו בגין נטילת קוי החלוקה על ידי התובעת?

האם חבה התובעת לנתבעים בגין השימוש אשר עשתה במשאית סכומים נוספים  מעבר למה ששילמה בפועל?

4.         טענות הצדדים

לדידה של התובעת, לאחר שהתברר כי הנתבעים מתקשים לפרוע חובם לתובעת, פנה הנתבע 1 אל התובעת וביקש כי זו תמצא קונה למשאית ותקזז התמורה שתתקבל בעד מכירתה מחוב הנתבעים לתובעת. התובעת נתנה הסכמתה לבקשת הנתבע. בהתאם לכך, מצאה התובעת רוכש למשאית, אשר הביע נכונותו לרכוש אותה תמורת סך של 80,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הרוכש אף הפקיד את כספי התמורה בידי התובעת, והוסכם עימו שהתמורה לא תיפדה עד לאחר קבלת מסמכי העברת הבעלות על משאית הנתבע. במועד החתימה על מסמך העברת הבעלות, התברר כי בפי הנתבע 1 דרישות שלא בא זכרן קודם לכן. בין היתר דרש הנתבע 1, כי סך של 30,000 ש"ח מתוך תמורת המכירה יועבר ישירות לידיו. כך גם דרש הנתבע 1 קבלת בלעדיות על קו החלוקה בירושלים. משכך, ומשסירבה התובעת לתנאים הנדרשים, שלחה התובעת מכתב דרישה לנתבעים, אשר במסגרתו הודיעה לנתבעים, כי הוחלט על ידה לעשות שימוש בזכות העכבון העומדת לה ולהחזיק במשאית  (נספח ז לתצהירי העדות מטעם התובעת).

המשאית שימשה את התובעת במשך תקופה מסוימת לצורך חלוקת המוצרים בקו חלוקה דרום, זאת בהתאם להסכמת הנתבע, ואולם כשהתברר כי הנתבע חזר בו מההסכמות, וכי אין בדעתו לשלם את חובו לתובעת, השביתה התובעת את המשאית והודיעה לנתבעים, כי היא מחזיקה בה על פי זכות העכבון העומדת לה, זאת עד לפירעון החוב במלואו.

התובעת טוענת, כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב כלפיה, הפרו בהפרה יסודית את ההסכם עמה, הפרו חובה חקוקה, ובין היתר את הוראות חוק המכר, תשכ"ח  - 1968,  ו/או את הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979, והפעלת זכות העכבון על המשאית נעשתה כדין.